האם יש הבדל בין קנדידה לקנדידה?

וודאי שמעתם על הקנדידה, תפוצתה הרחבה ונזקיה מרחיקי הלכת, שכן מדובר בנושא שרבות דובר בו. אך האם ידעתם שקיימים כ-57 סוגים מוכרים של פטריית הקנדידה? חשוב לדעת כי שכשמדברים על קנדידה, זו לא תמיד צריכה להיות סיבה לדאגה, שכן לא כל סוג של קנדידה ולא כל ריכוז שלה בגוף מהווה סכנה. אולם דווקא בגלל זה, חשוב להבחין בסימנים המעידים על סוגי הקנדידה המזיקים, והנורות האדומות המתריעות אודות כמות או ריכוז גבוה של הפטרייה.

איור תלת מימדי של קנדידה

במאמר שלפניכם תוכלו לקבל מידע בסיסי וחשוב בנוגע למשפחת פטריות השמר, ולתסמינים הגופניים המעידים על זיהום קנדידה שעלול לסכן את בריאותכם.

מהי הקנדידה?

הקנדידה שייכת לקבוצת פטריות השמר, המונות 39 סוגים שונים הידועים כיום, ובהם מאות מינים נבדלים. מדובר ביצורים חד תאיים, המפיקים אנרגיה באמצעות פירוק סוכר, ומסוגלים להתקיים באוויר כמו גם בסביבה נטולת חמצן. ישנם כחמישים ושבעה מיני קנדידה, מתוכם כעשרים זנים הנם גורמי זיהומים בגוף האדם. אך זיהומי הקנדידה נגרמים, ברובם המוחלט, ב90% מכלל המקרים, על ידי חמישה זנים בלבד:

  1. קנדידה אלביקנס
  2. קנדידה גלברטה
  3. קנדידה טרופיקליס
  4. קנדידה קרוסיי
  5. קנדידה פאראפסילוסיס

בתוך כך, זיהומי הקנדידה אלביקנס נפוצים בהרבה ביחס לאלו הנגרמים על ידי זנים אחרים.

זיהומים הנגרמים על ידי קנדידה אלביקנס בהשוואה לזנים אחרים

חשוב להדגיש, כי למרות שזיהומים הנגרמים על ידי קנדידה אלביקנס נפוצים בהרבה, ריבוי המחקרים ומאמצי המניעה והטיפול בזן זה, גורמים לכך שבעוד שאותו הזן נמצא בירידה, דווקא זנים אחרים של קנדידה נמצאים בעלייה. ואכן, קיימות עדויות מתרבות לעלייה בשכיחות הזיהומים של זני קנדידה שאינם אלביקנס בקרב חולים בעלי חולשה חיסונית ומאושפזים הסובלים ממחלות כרוניות. זאת ועוד: לא כל סוגי הקנדידה רגישים לאותן תרופות, ובמקרים רבים טיפול תרופתי אנטי פטרייתי שניתן לחולים, אינו ממגר את סוג הקנדידה הספציפית ממנה הם סובלים.

קנדידה אלביקנס

זהו הסוג השכיח ביותר בקרוב סוגי הקנדידה הגורמים לזיהומים פטרייתיים, והוא אחראי על כ- 50% מסך כל מפגעי הקנדידה. הקנדידה אלביקנס מתרבה באופן מוגזם ופוגעת במערכות הגוף השונות, במצבים בהם המערכת החיסונית נחלשת, כשאוכלוסיית ה"חיידקים הטובים" מצטמצמת, לדוגמא בעקבות טיפול אנטיביוטי, או על רקע מתח ולחצים, תזונה עתירת פחמימות "ריקות" ומצבי חוסר איזון הורמונאלי.

התסמינים כוללים עייפות, נפיחות בבטן, גזים, דיכאון, חרדה, זיהומים בנרתיק, גירודים ופריחות עוריות, בעיות ריכוז וזיכרון ועוד.

במידה והקנדידה אלביקנס איננה מטופלת, היא עלולה לגרום לזיהום מערכתי דרך הדם, ולתקוף באופן נרחב איברים רבים בגוף.
קנדידה גלברטה

קנדידה גלברטה, הנפוצה יותר בקרב תינוקות, קשישים ומדוכאי חיסון, נוטה לתקוף את מערכת העיכול ואת מערכת הפריון הנשית, וגורמת לפטרת פה, המתבטאת בנגע לבן, כאבים וקשיי בליעה וחום סיסטמי. זיהום זה עלול להתפשט גם לעבר הריאות והכבד, מה שכמובן מהווה סכנה בלתי מבוטלת בכל המקרים, ובעיקר בקרב האוכלוסייה הרגישה שממילא מהווה מטרה לזיהום פטרייתי זה.

קנדידה טרופיקליס

סוג שכיח נוסף של קנדידה, המהווה גורם עיקרי לזיהומים בדם, הנו קנדידה טרופיקליס. ההידבקות באה לידי ביטוי ראשוני, ברוב המקרים, במערכת העיכול ועל גבי העור, ומתרחשת בקרב חולי סוכרת ולוקמיה לימפומה.

התסמינים כוללים שלשול, גזים, כאבי בטן, גירודים בעור ופריחות. בנוסף, זן זה עשוי גם לגרום לדלקת נרתיקית ואף להפרעות במערכת העצבים, המתבטאות בתסמינים דוגמת חרדה, דיכאון, אובדן זיכרון וכאבי ראש.

קנדידה פאראפסילוסיס

גם זן זה נמצא בעליה, וחולש כיום על כ-30% מזיהומי הקנדידה, כשהוא נפוץ בקרב חולים בעלי חולשה חיסונית. הקנדידה פאראפסילוסיס גורמת לזיהומים פטרייתיים בציפורניים וכן תוקפת מערכות נוספות בגוף, לרבות את מסתמי הלב. מכאן, החשיבות הרבה באבחון סוג הקנדידה הספציפי ממנו סובל כל מטופל.

דרכי אבחנה

סיווג ואבחון סוג הקנדידה ממנה אדם סובל, אינו מתבצע רק על פי הזן הספציפי של פטריית השמר. קיימת משמעות מרכזית לאזורים בגוף בהם התפתח הזיהום, בכל הנוגע לאבחנה ולטיפול. תהליך האבחון מתחיל מתשאול מקיף אודות תסמיני הזיהום, וכן בירור גורמי הסיכון שהיוו את הקרקע הפורייה אשר הובילה להתפרצות הקנדידה מלכתחילה.

לאחר מכן יש לבצע סדרת בדיקות מעבדה, המותאמת למיקומו של הזיהום, ולהצליב בין הממצאים השונים, על מנת לקבל תמונה מדויקת. בדיקות המעבדה המשמשות לאבחון קנדידה כוללות בדיקות PH של הנרתיק, ביצוע משטח לתרבית מהאזור הנגוע, ספירת דם, בדיקות של תפקודי הכבד ובלוטת התריס, ביופסיה מאזור העור המגרד ועוד.

בנוסף, חשוב לאבחן את תסמיני הקנדידה. כך למשל, קנדידה בנרתיק תגרום להפרשות במרקם דמוי גבינת קוטג', גרד מקומי, אודם, נפיחות וכאבים בעת קיום יחסי מין. במקרים רבים יופיעו גם כאבים וצריבה בעת מתן שתן.

זיהום קנדידה בעור יכול לגרום לתפרחת החיתולים בקרב תינוקות, ובמבוגרים לנגעים דמויי כוויה, פפולות ואף כאבים.

במקרה והקנדידה התפשטה בחלל הפה, היא עלולה לגרום לנגעים לבנים או אדומים, רגישות בחניכיים וכאבים בבליעה. במקרים אחרים ייתכנו דלקות בדרכי השתן או נגעים פטרייתיים בציפורניים.

לסיכום

ניתן לראות כי קיימים סוגי קנדידה שונים, הנבדלים זה מזה בתסמינים האופייניים, באוכלוסיות המועדות לפגיעה כתוצאה מזיהום פטרייתי, וברמת הסיכון או החומרה הכרוכה בהם. לא כל קנדידה היא מסוכנת או פוגעת בנו, אך חלק מהזנים וסוגי הזיהום עלולים בהחלט להיות מזיקים, וחשוב לטפל בהם בזמן. לכן, אם אנו נתקלים בתסמינים שעלולים להעיד על קנדידה, כדאי להיוועץ ברופא מומחה ולעבור אבחון מדויק, מקיף ומקצועי.

רוצה להגיע למרכז ולהיוולד מחדש? פנה עכשיו!

WhatsApp chat